במכון  Institute on Taxation and Economic Policy) ITEP) טוענים כי היבטים שונים של חקיקת המס בארצות הברית ממשיכים לספק תמריץ לחברות להעביר רווחים מחוץ למדינה, כיוון שהכנסות בחו"ל זוכות למשטר מס נוח יותר מאשר הכנסות מרווחים מקומיים.

בדו"ח החדש על חוק הקיצוצים והמשרות שפורסם ע"י ה- ITEP נטען שהחוק "לא הצליח לטפל בכמה בעיות בסיסיות בקוד המס של ארה"ב, ובמובנים מסוימים אף החמיר את הבעיות".

לטענתם, הקונגרס יכל לתקן בעיות רבות ע"י הקפדה על עיקרון אחד פשוט: להטיל מס זהה על רווחי חברות אמריקאיות בחו"ל כמו המס המוטל על הרווחים המקומיים. המערכת הישנה הייתה בעייתית משום שהיא איפשרה לתאגידים אמריקאים "לדחות" את תשלומי המס האמריקניים על רווחים מחברות בנות בחו"ל, עד שהרווחים האלה יובאו לארצות הברית. המערכת החדשה, לאחר חקיקת חוק הקיצוצים והמשרות, בעייתית, כי היא מאפשרת תשלום מס נמוך יותר על רווחי החברה בחו"ל מאשר המס על הרווחים המקומיים. שתי השיטות מתייחסות לרווחי הון אשר נוצרו בחו"ל בצורה נוחה יותר מאשר לרווחי הון המקומיים.

בדו"ח העבירו ביקורת במיוחד על חוק מיסוי נמוך על הכנסה גלובלית בלתי מוחשית – GILTI (Global Intangible Low-Taxed Income), שנכלל בחוק הקיצוצים והמשרות, כדי להרתיע את התאגידים האמריקאים מלהעביר נכסים בלתי מוחשיים בעלי תשואה גבוהה, כגון זכויות קניין רוחני, למדינות בעלות מס נמוך יותר.
GILTI מוגדר כחלק מההכנסות של תאגיד זר בבעלות בעלי מניות אמריקאיים, אשר עולה על תשואה ריאלית של 10% – שיעור המיועד לשקף את שיעור התשואה הרגיל על נכסים בלתי מוחשיים. אחרי 50% ניכוי ההכנסות הנ"ל (GILTI) כפופות למס חברות של 10.5 אחוזים, וזה מחצית ממס חברות הרגיל בארה"ב העומד על 21 אחוז.

ולכן, חוק GILTI רק מעודד חברות אמריקאיות להעביר נכסים בלתי מוחשיים למדינות בעלות משטרי מס נוחים יותר.

בדוח נטען כי, לפי חוק הקיצוצים והמשרות, חלק מחברות בת זרות של תאגידים אמריקאים משלמות מס של 0%. הסיבה לכך היא כי לפי הכללים החדשים לא מוטל מס על רווחים זרים, אלא אם הרווחים עולים או שווים ל-10% נכסים מוחשיים שהושקעו בחו"ל.

הכללים פשוט מניחים כי רווחים מחו"ל מעל 10 אחוזים מנכסים אלה הם רווחים מסוגים אחרים של נכסים (נכסים בלתי מוחשיים כמו פטנטים) שקל יותר לעבור לחו"ל. הכללים קוראים לרווחים אלה הכנסה גלובלית בלתי מוחשית נמוכה, אשר עשויים להיות כפופים למס, אך תלוי אם הם היו כפופים מסים זרים.

הבעיה הגדולה עם זה, שזה אומר שתאגיד יכול להוריד את חלקה של ההכנסה זרה שמשלמים עליה מס ע"י העברת יותר נכסים מוחשיים לחו"ל (להנמיך את גובה GILTI). נניח כי לחברה אמריקאית יש חברת בת אחת בבריטניה, לתאגיד, מפעל בארה"ב המייצר סחורות המועברות לחברת הבת בחו"ל, וחברת הבת מוכרת את הטובין ללקוחות בבריטניה. לחברת הבת הבריטית יכולים להיות כמה נכסים מוחשיים, כגון כמה חנויות ובניין משרדים. הרווחים בבריטניה העולים על 10% מערך הנכסים המוחשיים בבריטניה כפופים למסים בארה"ב לפי תקנות ה -GILTI. אבל התאגיד יכול להוריד את מס ה- GILTI אפילו עד 0% ע"י העברת המפעל והמכונות לבריטניה, ובכך להעלות את ערך הנכסים המוחשיים בחו"ל. מהלך שכזה יקטין את הרווחים בבריטניה לרף הנמוך מ 10% (או אפילו רווח אפסי) מנכסים מוחשיים של החברה בחו"ל, וכך חלק קטן יותר של רווחי התאגיד יחויב במס בארה"ב.

הדו"ח מעלה ביקורת על תקנת ניכוי הכנסה זרה שנובעת מנכסים בלתי מוחשיים (FDII), שנועדה לעודד תאגידים אמריקאים להחזיר נכסים בלתי מוחשיים לארה"ב. לפי חקיקה זו, תאגידים אמריקאים מקבלים ניכוי של 37.5% על הכנסה העולה על שיעור תשואה נורמלי של 10% לשיעור מס אפקטיבי של 13.125% בארה"ב. לפי הדו"ח, זה מספק תמריץ נוסף לתאגידים אמריקאים להעביר נכסים מוחשיים לחו"ל.

ה- FDII מוגדר כרווחים בארצות הברית הנובעים ממכירות לשווקים זרים, בניכוי סכום השווה ל -10% משווי הנכסים המוחשיים המוחזקים בארה"ב. הנימוק הוא שכל הרווחים מעבר לסכום זה חייבים להיות מנכסים בלתי מוחשיים, אך אין זה בהכרח נכון. גם חוקי FDII יכולים לעודד תאגידים אמריקאים להעביר נכסים (ומשרות) לחו"ל. במקרה זה, תאגידים היו עושים זאת כדי להגדיל את כמות ההכנסה הנחשבת FDII וכך לעלות את אחוזי הניכוי לפי תקנות אלה.

כאמור, עדכוני חוק המיסים בארה"ב מהווים קרקע פורייה לפולמוס ושיח ציבורי וכל אחד מציג עמדותיו בנוגע לשינויי החוק. בשנה הקרובה אנו נוכל לראות לאיזה כיוון החוק הזה יוביל את הכלכלה האמריקאית..